|
ארכיאולוגיה

התצוגה הארכיאולוגית
במוזיאון בנויה על שני נושאים עיקריים:
"דרך הים"
והחפירות בהר-עיבל.
דרך הים
במקרא מופיע המושג הזה פעם אחת,
בישעיהו פרק ח',
23. מושג זה חובר למושג הרומי,
המופיע פעמים רבות:
"ויה מאריס
.("VIA-MARIS") "פירושו:
הדרך של הים.
הדרך הזו הייתה קיימת,
באמת,
כדרך מרכזית שחיברה את הקשת הפורייה.
ישנן הוכחות כבר מתקופת הברונזה הקדומה,
שהדרך המחברת את מצרים עם מסופוטמיה,
דרך ארץ ישראל וסוריה,
עברה בקרבת מקום בו נמצאת היום עין-שמר.
היא יצאה ממזרח הדלתא,
חצתה את צפון סיני,
עלתה בדרכים רבות מרפיח לאפש
(היא
ראש-העין
בהווה),
חצתה את מעיינות הירקון
(לפני
התרחבותו לנהר)
ועברה בקו המגע בין ההר
(הר
שומרון)
לבין מישור החוף-
עד הגיעה לכאן.
פה חצתה את רצועת ההר,
המחברת את השומרון עם הכרמל,
נכנסה לעמק יזרעאל והלכה דרך דמשק,
או עלתה צפונה דרך בקעת הלבנון
לכרכמיש,
דרך בקעת האורונטם ומשם למארי,
לאורך הפרת,
עד בבל.
חשיבותו של מקום זה היא במעבר
העיקרי,
דרך רצועת ההר המצוי בו,
וזהו המעבר של נחל עירון.
למעשה היו שלושה מעברים ברצועת ההר:
המעבר הדרומי יצא מאיזור בקה,
עבר את עמק דותן וג'נין
ויצא לעמק יזרעאל.
הסעיף השני,
המרכזי,
היה כאמור בנחל עירון ויצא אל מגידו.
הסעיף השלישי עבר בואדי מילק ויצא
ביוקנעם.
כל נקודות הכניסה והיציאה של המעברים
התאפיינו בערים חשובות,
ששמרו על המעבר.
מה הקשר?
עין-שמר
אינה יושבת בדיוק על
"דרך
הים",
אלא נמצאת כ
500-מ'
מערבה ממנה.
הכביש המנדטורי,
שעבר מטול-כרם,
בקה וברקאי לצומת עירון,
הוא הנתיב של דרך הים.
הממצאים המוצגים במוזיאון הם מאתרים
בטווח של כ 8 ק"מ
סביב לעין-שמר.
הממצאים
התקופה הפרה-היסטורית
מתקופה זו מוצג כאן אוסף
של כלי צור. הכלים מייצגים פעולות שונות: אבני יד לריסוק, סכינים לחיתוך ולהבי
מגל לקציר תבואה. כל הכלים נאספו באזור הקיבוץ. המוצגים מושאלים למוזיאון
לתצוגה על ידי רשות העתיקות.
תקופת הברונזה המאוחרת
בתקופה
זו שלטו המצרים בני בממלכה החדשה בארץ כנען.
ניתן לראות כאן מנחות כבורה
אופייניות לתקופה -
אצעדות ברונזה לרגליים וצמידים
לידיים,
כלי נשק,
כלי חרס וחותמות מצריות.
בארון תצוגה נוסף ניתן לראות כלי
חרס מקבורות של תקופה זו.
בתקופה קוסמופוליטית זו היה ייבוא
רב של כלים מחו"ל
ובעיקר מהים האגאי.
התקופה ההלניסטית
מתקופה
זו ואילך מגיע עיבוד המתכות לרמה גבוהה ביותר והתכשיטים המוצגים כאן מייצגים
בהחלט את הרמה הזאת.
התקופה הרומית
באזור
"דרך
הים"
היו מחנות ובסיסים של הצבא הרומי,
ששמרו על המסחר הער שהתנהל לאורכה.
מתקופה זו נתגלה במקרה,
בשעה של חריש עמוק,
שריון קשקשים מרהיב עיניים העשוי
קשקשי ברונזה קטנים ותפור חוטי נחושת.
מאותה תקופה מוצגים בארון אחר כלי
זכוכית יפהפיים וביניהם בקבוקים קטנים הקרויים
"בקבוקי
דמעות"
ששימשו בטקסי אבלות לאיסוף הדמעות של בני
המשפחה.
התקופה הביזאנטית
אמצעי התאורה הביתי המקובל בתקופה זו היה נר החרס.
הוא החל כקערית חרס ולאחר-מכן
סגרו את הקערית והניחו חור לשמן ונקב לפתיל.
המוצר המאוחר ביותר הוא
"נר
הסנדל"
הביזאנטי.
כלי חרס ומטבעות מתקופות
שונות
אוסף גדול של כלי חרס מתקופות שונות ומשני אתרים עיקריים.
האחד –
תל זרור
-
מתקופת הברונזה המאוחרת וראשית תקופת הברזל
(מאות
י"ג-י"ב
לפנה"ס)
והשני
-
מקבר בתל אסויר מתקופת הברונזה הקדומה שנמצא במבוא אל נחל
עירון.
המטבעות השונים הגיעו אל אתרי
"דרך
הים"
באמצעות מסחר וכוחות צבא.
באוסף ניתן לראות מטבעות מכל רחבי
האמפריה הרומית וכמו-כן
את מטבעות ערי ארץ-ישראל,
שכולם נמצאו כאן בסביבה.
מקורות
כל הממצאים, ללא יוצא מן הכלל, נאספו במרוצת 20 שנה של עבודה על-ידי
שני חברי קיבוץ, פרופסור אדם זרטל וניבי מרקם
ז"ל, מורה לטבע המצטרף דרך קבע למסעות
הארכיאולוגיה של פרופסור זרטל. חלק ניכר מהם מקורו בקיסריה, אבל רבים אחרים באים מכל האתרים, המצויינים פה. למעשה, זהו ייצוג של האיזור.
לצפייה ברשימת
המקורות המורחבת לחץ כאן
|